<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פ"ה</h1>
<h2>דף ל:</h2>
קודם שיתפלל צריך אדם לפנות לבו מן המחשבות המטרידות אותו וישליך אחרי גוו הבלי העולם ויהיה גופו נקי מכל לכלוך וזוהמא. ויתרחק מכל דבר שיש בו ריח רע כמו שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. המתפלל צריך שיתפלל מתוך כובד ראש כעבד השואל צרכיו מרבו שנאמר הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו'. וצריך שיכוין את רגליו שנא' ורגליהם רגל ישרה. ומעוטף ביראה וברתת ויחזיר פניו אל הקיר שלא יפסיקוהו עוברים ושבים שלא יפנה לבטלה כמו שנאמר בחזקיהו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. צריך שיהיו פיו ולבו שוים בכוונת התפלה כמו שאמר דוד בכל לבי דרשתיך, חליתי פניך בכל לב. ואעפ"י שאמרו חכמים ז"ל מצות אינם צריכות כוונה לא אמרו אלא במצות המעשיות כמו סוכה וכיוצא בה. אבל התפלה עיקרה בלב. ובעבור שלב האדם הומה אחר ההבל סדרו לנו לאמרה בפה ולשמרה בלב. הלא תראה שסדרו לנו בסוף התפלה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך. ואם לבו במחשבות און ועמל הלא יבוש האדם לאמר ליוצרו היודע כל נעלם שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו. וכאשר יתפלל ויאמר מהברכות האמצעיות שהם צרכיו ולבו בל עמו איך יתנו לו שאלתו והוא לא שאל זולתי כמלעיג ועוף המצפצף. הלא תראה אסף המשורר אמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וגו' וסמך גם צפור מצאה בית וגו'. ומה ענין זה לזה אבל כך אמר אסף כי בבואו לבקש חפציו לחצרות ה' בלבו ובשרו הוא מרנן ומשבח ומבקש שאם אין הלב והפה שוים גם צפור מצאה בית רצונו לומר כי גם צפור ודרורים בבית ה' שמצפצפים ומהגים בפיהם ובלשונם בלא כוונה. משלו חכמים הדבור לגוף והכוונה לנשמה. אם כן כאשר יתפלל בפיו ולבו בל עמו תפלתו כגוף בלא נפש. ועליו הנביא אומר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם מצות אנשים מלומדה. בוא וראה מעלת התפלה כי דניאל הערה נפשו למות על התפלה שנאמר עליו וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי ומצלא. והתפלות מהעבודות הרצויות לפני השם כמו שאמר דוד ע"ה תכון תפלתי קטורת לפניך. כשיתפלל צריך שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. ושלא יביט לצדדיו ושלא ירוק ושיהיה עניו ושפל באימה כעבד לפני רבו. ושלא תהיה תפלתו עליו כמשאוי. ושיאמר אותה בנחת ובתחנונים כמו שאמרו חז"ל וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב"ה. וכאשר יתפלל על הדרך הזה יהיה בטוח שישמע ה' את תפלתו כמו שאמר דוד קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ולפי שלא יחטא בלב ובמבטא שפתים. יהיה לבו למעלה ועיניו למטה. כאשר אמרו חכמינו מאירי העינים. והנביאים המוכיחים מיומים. נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים.
